×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם חובל ומזיק ו׳רמב״ם
;?!
אָ
(א) המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם. בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס, הרי הוא כמזיד. כיצד, נפל מן הגג ושיבר את הכלים, או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו, חייב נזק שלם, שנאמר ״ומכה בהמה ישלמנה״ (ויקרא כ״ד:כ״א), ולא חילק הכתוב כאןא בין שוגג למזיד. (ב) ואחד ההורג בהמתו של חבירו או השובר כליו או קורע בגדיו או קוצץ נטיעותיו, הכל דין אחד הוא: (ג) במה דברים אמורים, ברשות הניזק, אבל ברשות המזיק אינו חייב לשלם אלא אם הזיק בזדון, אבל בשגגה או באונס פטור:
וכן, אם היו שניהם ברשות, או שניהם שלא ברשות, והזיק אחד מהן ממון חבירו שלא בכוונה, פטור:
(ד) היה עולה בסולם ונשמטה שילבהב מתחתיו ונפלה והזיקה, אם לא היתה מחודקתג וחזקה, חייב, ואםד היתה חזקה ומחודקת ונשמטה או שהתליעה, הרי זה פטור, שזו מכה בידי שמים היא. וכן כל כיוצא בזה. וכל אלו הדברים ברשות הניזק, אבל ברשות המזיק, פטור עד שיתכוון להזיק, כמו שביארנו: (ה) הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן, אפילו הכניסן ברשות, הואיל ולא קיבל עליו בעל החצר לשמור, הרי זה יוצא ונכנסה כדרכו, וכל שישתבר מן הכדים בכניסתו וביציאתו, הרי הוא פטור עליהן. ואם שיברן בכוונה, אפילו הכניסן בעל הכדין שלא ברשות, הרי זה חייב לשלם. וכן כל כיוצא בזה: (ו) שור שעלה על גבי חבירוו להרגו ברשות המזיק, שהוא בעל התחתון, בין שהיה תם בין שהיה מועד, ובא בעל התחתון ושמט את שורו להצילו, ונפל עליון ומת, הרי זה פטור. (ז) דחפו לעליון ומת, אם היה לוז לשמטו ולא שמטו, הרי זה חייב, ואם לא היה יכול לשמטו, הרי זה פטור: (ח) שנים שהיו מהלכים ברשות הרבים, זה בא בחביתו וזה בא בקורתו, ונשברה כדוח של זה בקורתו של זה, פטור, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך:
היה בעל הקורה ראשון ובעל החבית אחרון, ונשברה חבית בקורה, פטור. ואם עמד בעל הקורה לנוח מכובד משאו, חייב, ואם הזהיר בעלט החבית ואמר לו עמוד, פטור. עמד לתקן משאו עליוי, הרי זהיא כמהלך, ופטור, ואף על פי שלא הזהיר בעל החבית, שהרי הואיב טרוד בדרכו:
היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון, ונשברה חבית בקורה, חייב, שזה כמי ששברהיג בידו בכוונה. ואם עמד בעל החבית לנוח, פטור, ואם הזהיר בעל הקורה ואמר לו עמוד, הרי זה חייב. ואם עמד לתקן משאו, אף על פי שלא הזהיר לבעל הקורה, הרי הוא חייב. וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו. וכן כל כיוצא בזה:
(ט) שנים שהיו מהלכים ברשות הרבים, אחד רץ ואחד מהלך, והוזק אחד מהן בחבירו שלא בכוונה, זה הרץ חייב, מפני שהוא משנה. ואם היה ערב שבת בין השמשות, פטור, מפני שהוא רץ ברשותיד, כדי שלא תיכנס השבת והוא אינו פנוי. היו שניהם רצים והוזקו זה בזה, שניהם פטורים, ואפילו בשאר הימים: (י) אחד המזיק בידו, או שזרק אבן או ירה חץ והזיק בו, או שפטר מים על חבירו או על הכלים והזיק, או שרק או נע והזיק בכחו ונעו בעת שהלכו מכוחו, הרי זה כמזיק בידו, והם תולדות של אדם. אבל אם נח הרוק והכח על הארץ, ואחר כך נתקל בהם אדם, הרי זה חייב משום בורו, שכל תקלה תולדת בור היא, כמו שביארנו: (יא) לוטש שהיה מכה בפטיש, ויצא גץ מתחת הפטיש והזיק, הרי זה חייב כמי שזרק חץ או זרק אבןטו. וכן, הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסתרו ושיבר את האבנים או הזיק, חייב. היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר, פטור, ואם מחמת המכה חייב, שזה כזורק חץ והזיק בו הוא: (יב) הכובש בהמת חבירו במים, או שנפלה ומנעה מלעלות, עד שמתה במים, או שהניחה בחמה וצמצם עליה המקום כדי שלא תמצא צל עד שהרגתה החמה, חייב לשלם. וכן כל כיוצא בזה: (יג) שנים שהמיתו את הבהמה כאחת, או שיברו את הכלי כאחת, משלשין ביניהם: (יד) חמישה שהניחו חמש חבילות על הבהמה ולא מתה, ובא זה האחרון והניח חבילתו עליה ומתה, אם היתה מהלכת באותן החבילות, ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה, האחרון חייב, ואם מתחילה לא היתה מהלכת, האחרון פטור, ואם אין ידוע, כולן משלמין בשוה: (טו) וכן, חמישה שישבו על הכיסא ולא נשבר, ובא האחרוןטז וישב עליו ונשבר, אף על פי שהיה ראוי להישבר בהן קודם שישב, הואיל וקירב את שבירתו, האחרון חייב, שהרי אומרין לו, אילו לא נסמכת עליויז היינו עומדים קודם שיישבר. ואם ישבו כאחת ונשבר, כולם חייבים. וכן כל כיוצא בזה: (טז) אדם ושור שדחפו בהמה או כלים או אדםיח או בהמת פסולי המוקדשין לבור, והוזק הנדחף בבור, או מת, או נשתברו הכלים, לענין נזקי אדם או הזק בהמה שלשתן חייבין, האדם הדוחף ובעל השור ובעל הבור, ומשלשין ביניהן. לענין דמי ולדות וארבעה דברים, אדם חייב, ובעל השור ובעל הבור פטורין:
לענין כופר ושלשים של עבד, בעל השור חייב, ואדם ובעל הבור פטורין. לענין כלים ופסולי המוקדשין, אדם ובעל השור חייבין, ובעל הבור פטור:
רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א בד׳ (גם פ) לית. אך בכתבי⁠־היד ישנו.
ב ב1, ב8: שילבא. ת2: שלבא. ד (גם פ, ק): שליבה. וכ״ה לפנינו בגמ׳ מכות ז:
ג ב1, ב8: מהודקת. וכן לקמן. וכך ד (גם פ, ק). וכ״ה בארמית בגמ׳ מכות שם: דמיהדק. אבל יש גם צורה בחי״ת, במדרש תנחומא כי תשא א׳: מתחדקת, ובגמ׳ עירובין קא. בגירסת ר״ח: מחדקין, וע׳ ׳ערוך׳ ערך חדק.
ד בד׳ לית. קיצור מכוון.
ה ד (גם פ, ק) [מ׳יוצא׳]: נכנס ויוצא. אך בגמ׳ בבא קמא כח. הסדר כבפנים.
ו ד: שור. כנראה זכר את דברי ראב״ע שמות כא, לה, אבל חבר לחוד וריע לחוד.
ז ד (גם ק): יכול. אך זו המשמעות של ׳יש לו׳ או ׳היה לו׳ בלשון רבנו.
ח ד: חביתו. אך במשנה בבא קמא ג, ה כבפנים, ע׳ בגמ׳ כז.
ט ד (גם פ): לבעל. וכן עוד פעמיים לקמן. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
י בת2 לית. וכך ד (גם ק).
יא ת2: הוא. וכך ד.
יב ד (מ׳שהרי׳): שהוא. קיצור מטעה.
יג ד (מ׳כמי׳): כמו ששברו. שינוי לשון לגריעותא.
יד ד (מ׳שהוא׳): שברשות הוא רץ. שינוי לשון שלא לצורך.
טו ת2 (מ׳חץ׳): חץ או אבן. ד: אבן או חץ.
טז ב1, ב8: אחרון. וכך ד (גם ק).
יז ד (גם פ): עלינו. שינה את הדין עפ״י פירוש רש״י בבבא קמא י:, אבל רבנו לא פירש כן, ע׳ ׳מגיד משנה׳ ו׳בית יוסף׳ חו״מ סי׳ שפ״א.
יח ד (מ׳כלים׳): אדם או כלים. שינוי לשון שלא לצורך.
E/ע
הערותNotes
(ג) בד״א ברשות הניזק כו׳. עיין מ״ש רבינו בפכ״א מהל׳ אישות בבא המתחלת האשה ששברה כלים בשעת מלאכתה בבית פטורה ולא מן הדין אלא משום שלום הבית ודוק. (א״ה עיין לקמן פ״ב מהל׳ שלוחין ושותפין הלכה ב׳ ובפ״ב מהל׳ שכירות הלכה ג׳):בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144